על בית המשפט ופסק ההתגברות

ההקצנה מהומניזם לאומי אל לאומנות לאומית: המחלוקת על 'הדמוקרטיה' -

שלטון הרוב או שלטון ערכי?

- על יחסי הסמכות שבין הרשויות הדמוקרטיות בהשקפה אתית

'חוק אחדות המשפחה' מיועד לקבוע את זכות הגבר לקבוע עבור רעייתו את הצבעתה. החוק ימנע מחלוקת פוליטית בין הבעל לאשתו, ובכך יבטיח את שלמות התא המשפחתי. כך נהוג היה במחנה החרדי בתקופה הציונית, עד אשר בלחץ חילוני נתנה זכות הצבעה גם לנשים, אף לא נציגות במנהיגות מפלגות אלה, כנאמר בתורה: 'והוא ימשול בך'. כיוון שבכנסת הנוכחית תהיינה רק שמונה נשים, יש רוב מוצק להעברת חוק יהודי זה. האם 'חוק אחדות המשפחה' יהא חוקי? הרי כל עוד הרוב קובע באמצעות הצבעה הרי שהתשובה חיובית. לשם בירור העניין ניטול מקרה קיצון מדומיין זה.

לנוכח ניסיונות מנהיגי ימין לשנות את סמכויות בית המשפט העליון, חשוב לתאר את מקומו במערכת הדמוקרטית מהזווית הערכית-משפטית. אציג בתמצית את יסודות ההשקפה הדמוקרטית, ואת מבנה מערכת השלטון לפיה.

מטבעו של שלטון מתקיים מתח בין מגמותיו השלטוניות-לאומיות לבין זכויות האדם והאזרח. הגישה של 'הימין' טוענת שהרשויות המחוקקת והמבצעת צריכות להיות בעלות משילות, אשר מבטאת את רצון רוב העם כפי שהשתקף בבחירות. זהו מאבק כנגד עילית משפטית, שכונתה בשם 'פקידים שלא נבחרו'. משמע, פועלים מתוך האינטרסים שלהם, ולא מכוח הבחירה של העם בהם. זהו כינוי משנמך, כיוון שאינו נכון. בכל המערכות המקצועיות, כגון מערכת הרפואה, מוסדות אקדמיים וחינוכיים, הצבא ועוד, הבחירה בדרג המנהלים נעשית על-ידי מביני דבר שהם בעלי סמכות בתוך המערכת.

כהוגה דעות, ולא כמשפטן, אסביר איזו עמדה ראויה להיות לרשות השופטת, ומדוע, כה חשוב לשמור על עצמאותה, לנוכח ניסיונות מפלגות ימין לשנות את מעמדה?

אומנם גם מדינות שאינן דמוקרטיות מתקיימות על בסיס חוקיהן, אך בשונה מהן, במדינות דמוקרטיות, מערכת החוקים מבוססת על תשתית האידיאלים הדמוקרטיים. כפי שציין אריה ברנע: "מול כל ערך הומניסטי מציבה הדמוקרטיה זכות אדם בסיסית: מול ערך חיי האדם – הזכות לחיים; מול ערך כבוד האדם – הזכות לכבוד. הרובד העליון של הדמוקרטיה, ומטרתה הפנימית, היא שילוב של מתן זכויות הפרט הבסיסיות – זכויות האדם והאזרח – ושל ההגנה עליהן." חשוב להדגיש את המובן מאליו כי ה'זכות לחיים' של המדינה עצמה, עצם קיומה והשרדותה, הינה יסודית בדמוקרטיה. ומתקיים מתח – לעיתים חיובי ומפרה, לעיתים אלים, בין הגישה ההישרדותית לבין הגישה ההומנית.

תפקידה של מערכת המשפט בשמירת מרחב הזכויות האפשרי בעת הבנתו של החוק, ובעת דרכי פרשנותו. זוהי הסיבה, שניתנה הסמכות לרשות השופטת לפסול חוקים שאינם מצייתים לעקרונות היסוד הדמוקרטיים. כגון חוקים הסותרים את עקרון הצדק בשוויון בין המינים, או פוגעים יתר על מידה בחירויות הפרט. בעבר אכן נפסל מספר קטן של חוקים שלא עמדו במבחן הערכי-תשתיתי. מכאן לדעתי, קדימות המערכת המשפטית, המשתמשת בכח הזכות, על פני סמכויותיהן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אשר עלולות להשתמש יתר על המידה בזכות הכוח.

מובן, כי מתחייבת דינמיקה של איזונים ובלמים בינה לבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, קרי הכנסת והממשלה. אך חוק 'ההתגברות' מהווה איום על שמירת הצדק כאזרחים. הוא עלול לאפשר לממשלות, באמצעות רוב פוליטי רגיל, לכופף את יסודות האמנה הדמוקרטית. בטווח הקצר זה נוח לשלטון ורע למי שעומד מולו. בטווח הארוך, בהעדר בלמים מוסריים המערכת מתדרדרת. כך יש לראות את הניסיונות להצר את צעדיו של בית המשפט העליון, ואת סמכויותיהם של יועצים משפטיים. אף 'חוק ההמלצות', שהיה מכוון למנוע מהמשטרה את הגשת המלצותיה בחקירות, עלול היה לפגוע בחקירת שחיתות שלטונית.

יתרה מכך, מדינת ישראל, אשר קמה על בסיס ההכרזה 'כאני מאמין לאומי', קיבלה על עצמה את האתיקה הבינלאומית של האו"ם שגובשה ונצרפה בעקבות הנאציזם והשואה. ההכרזה האתית של האו"ם, מהווה את הדמוקרטיה במיטבה אשר התגלמה בדבר זכויות האדם והאזרח. המשילות במדינה יהודית ודמוקרטית לכן מחויבת להתנהל לאורם. הרשות השופטת היא המחויבת המרכזית, היא 'המבוגר האחראי', האמון על שמירת המשטר הערכי בישראל. על כן, ערעור על סמכותו החוקית של בג"צ, בשם משילות או רצון רוב העם, מנוגד לרוח מגילת העצמאות. יתרה מכך, מחויבותו היסודית של בג"צ - היא לא רק למערכת החוקים הקיימים אלא לאידיאל לצדק – משמע, אף לחוקים עתידיים.

ד"ר ראובן גרבר משלב בהגותו ובדרכו את מחשבת ישראל וקבלה, עם חינוך לדמוקרטיה. ספרו 'תורת מגילת העצמאות- בדרך לעם-אדם' – בתהליך הוצאה לאור.

הרצה במכללות האקדמיות לחינוך "ילין" (ירושלים), "לוינסקי" (תל-אביב), ובאוניברסיטאות בארה"ב; שמש מדריך ארצי לחינוך לדמוקרטיה במשרד החינוך ובצה"ל; ואיש צוות ב"בית הספר לעובדי הוראה בכירים".

בין מאמריו וספריו: מגילת העצמאות – כאני מאמין לאומי (1984, מש' החינוך; יחידת החינוך בצה"ל). מהפכת ההארה – דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק (2005, הספרייה הציונית); הומניזם ישראלי – מציונות רוחנית לתרבות ישראל (2010, מכון מופ"ת).