שיכתובי הכרזת העצמאות באתר הכנסת, בויקיפדיה ועוד הסתרות

ניסיון המהפכה המשטרית החזיר לכותרות את מגילת העצמאות. ציבור המפגינים, כתרופה לשינויי המשטר, דורש את השיבה לערכי מגילת העצמאות. הכנסו לאתר הכנסת וראו כי בהכרזה המכוננת של מדינת ישראל ישנה מחיקה משמעותית. בשונה מנוסח ההכרזה המקורית, נמחקה שורת הרווח שלאחר פסקה שלושה-עשר והפסקה שלאחריה הוצמדה אליה. פסקה שלושה-עשר עוסקת במאפייניה של מדינת ישראל, ואילו הפסקה הבאה היא הראשונה מבין חמש הפסקאות, העומדות בפני עצמן, אשר קוראות לשיתופי פעולה עם ציבורים שונים: קבלת תוכנית האו"ם לחלוקה של ארץ ישראל למדינה ערבית ולמדינה יהודית, פניה לאו"ם לקבלת מדינת ישראל, פניה לערביי ישראל, למדינות ערב ולעם שבתפוצות. החיבור של פסקה ארבעה עשר כזנב לפסקה שלושה-עשר הארוכה והמפורטת מטשטש את משמעותה הדרמטית.

פסקה 14: "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."

ההכרזה שבפסקה זאת היא בעלת משמעות קיומית, מוסרית ולאומית עליונה עבורנו. כיום הפסקה מודחקת ולכן מוכרת פחות, אך הייתה בהירה מאוד לציבור בעת קום המדינה, כמחצית השנה לאחר החלטת האו"ם.

פסקה זאת בהכרזה מאשרת כלפי האו"ם כי מדינת ישראל מקבלת את תוכנית החלוקה. כותרת החלטת האו"ם 181 באנגלית היא: "שאלת פלסטין: תוכנית חלוקת פלסטין עם איחוד כלכלי". התוכנית קוראת לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ערבית ויהודית, ולהקמת אחדות הכלכלית ביניהן. משמע, במגילת העצמאות הוצהר בשפה דיפלומטית על זכות קיומה של מדינה ערבית ועל הנכונות לשיתוף פעולה כלכלי עמה, אשר מחבר את השתיים כיחידה כלכלית אחת בארץ ישראל בשלמותה. כנאמר בהחלטה: "המועצה הממשלתית הזמנית של כל מדינה תתחייב התחייבות בנידון האיחוד הכלכלי והמעבר [ממדינה למדינה]". בתוכנית נקבע כי דרכי האיחוד הכלכלי בין שני העמים בארצם המשותפת למען רווחתן ההדדית תהיינה בין השאר: מטבע משותף, ברית מכס, תחבורה משותפת, מועצה משותפת ועוד. לדעת רבים, הייתה זאת הצעה בעלת הגיון פוליטי וכלכלי עמוק.

אומנם הביטוי "ארץ ישראל בשלמותה" מצלצל דומה להשקפה בדבר "ארץ ישראל השלמה", אך דה-יורה מצהיר על 'שתי מדינות לשני עמים' בארץ ישראל.

אגב, כאשר מקלידים את המילים 'מגילת העצמאות', האתר הראשון העולה אצלי הוא של תנועת 'אם תרצו'. וגם שם, בדיוק אותו שינוי המצניע את מעמדה של ההסכמה לתוכנית החלוקה לשתי מדינות. כאן עולה השאלה הקלסית שלי כמורה: 'מי העתיק ממי?' הגד לי מי רעך ואומר לך מי אתה.

כל מי שיגש לויקיפדיה כמקור ידע מהימן, לקרוא אודות 'מגילת העצמאות' יתכן ולא ידע כי נעשתה עריכה מגמתית ימנית של ערך זה. הטיות מעין אלה יש לתקן בדחיפות. במידה ותבקשו ללמוד על מגילת העצמאות בויקיפדיה, בין יתר אי-הדיוקים, תקבלו רשימה של ארבע קריאות לאומות העולם במקום החמש הקיימות. יקל עליכם מדוע הועלמה הקריאה החשובה לאו"ם, הכוללת הסכמה לתוכנית החלוקה של ארץ ישראל – לערבית וליהודית - ולהקמת האחדות הכלכלית בין שתי המדינות.

ובנוסף כאשר תרצו לחפש את הטקסט של תוכנית החלוקה מכט בנובמבר 1947 בתרגום לעברית כנראה שלא תצליחו בקלות: באתר הכנסת, בלחיצה על 'נוסח החלוקה' עולה הודעה על טעות; ובארכיון הציוני על אף כמה ניסוחים מצידי – העלתי חרס בידי; אף לא באתר משרד החוץ, ולא בארכיון המדינה. מפתיע? האם קיימת הסתרה מכוונת?

אגב, לפני מספר שנים, כאשר התחלתי בכתיבת ספרי אודות 'תורת מגילת העצמאות' כל ההסתרות הללו לא התקיימו. האומנם מתרחש תהליך של שכתוב ההיסטוריה הישראלית?

ד"ר ראובן גרבר הינו מרצה (בגימלאות) להגות הציונית במסגרת מחשבת ישראל. ספרו 'תורת מגילת העצמאות לדמוקרטיה ישראלית' עומד לראות אור.

ד"ר ראובן גרבר משלב בהגותו ובדרכו את מחשבת ישראל וקבלה, עם חינוך לדמוקרטיה. הרצה במכללות האקדמיות לחינוך "ילין" (ירושלים), "לוינסקי" (תל-אביב) ובאוניברסיטאות בארה"ב; שמש מדריך ארצי לחינוך לדמוקרטיה ולרב-קיום במשרד החינוך ובקצין חינוך בצה"ל; ואיש צוות ב"בית הספר לעובדי הוראה בכירים".

כתביו: מגילת העצמאות – כאני מאמין לאומי (1984, מש' החינוך; יחידת החינוך בצה"ל). מהפכת ההארה – דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק (2005, הספרייה הציונית); הומניזם ישראלי – מציונות רוחנית לתרבות ישראל (2010, מכון מופ"ת). תורת מגילת העצמאות (בתהליך הוצאה לאור).